הנה, ילד או ילדה, חביב ומתוק, חברותי ומבין עניין, כותב לכם מייל, משוחח אתכם ב"מסנג'ר" או מצ'וטט אתכם ב"חדר" צ'טים. אבל, רגע, האם אתם בטוחים שזהו באמת ילד? אולי מדובר במבוגר שמתחזה לילד? אולי הוא רמאי או נוכל? הרי כל כך קל להחליף זהות באינטרנט, לשנות שם, לכתוב בשפה ילדותית, להעמיד פנים שאני לא באמת מה שאני, אלא מה שאתה...
תחילה הם יקשיבו למה שיש לכם להגיד ויזדהו אתכם. הם יחמיאו לכם, יספרו לכם כמה שהם מבינים אתכם וכמה שאצלם זה אותו הדבר. אתם תרגישו ש"תפסתם" חבר אמיתי, ובכלל לא תבינו שאתם משוחחים, בעצם, עם מבוגר שיש לו כוונות רעות.
אחר כך יכוונו הגולשים המתוחכמים האלה את השיחה לנושאים אישיים ופרטיים שאינכם נוהגים לדבר עליהם עם אף אחד. בשלב הזה אתם כבר סומכים עליהם. הם כבר שכנעו אתכם שהם ילדים ממש כמותכם. אולי הם סיפרו לכם על "ההורים המציקנים" שלהם, אולי סיפרו לכם על המורה הלא נחמדה שלהם, ובסוף זה יקרה: הם ישכנעו אתכם שאתם יכולים לסמוך עליהם ולגלות את שמכם האמיתי. גם את מספר הטלפון, הכתובת, שם בית הספר והחוגים שאליהם אתם הולכים.